האמת הערומה

במקום העבודה שלי משתמשים המון בראשי תיבות, אפילו יותר מבצבא. למאזין מהצד יש תחושה שהvowels  (אותיות הניקוד האנגליות) פשוט אינן בשימוש המקורי שלהם. משפט כמו "ה RFC לא עבר את ה CAB ולכן יש להכניס את התיקון ASAP לפני ה BVT של הבוקר", הוא משפט מובן וברור לכל העובדים.
אני מאז ומעולם אהבתי את המילה WYSIWYG שמבוטאת "ויזיויג" שפרושה "What You See Is What You Get". אני מכיר את המילה כבר למעלה מעשרים וחמש שנה בהקשר את מעבדי תמלילים. פעם מעבדי התמלילים לא היו מראים לך איך המסמך יראה בהדפסה. אם היית רוצה שמילה תהיה מודגשת היית מסמן <מ> לפני המילה ו <מ/> אחריה. על המסך היית רואה <מ>חשוב<מ/>, ובהדפסה של המסמך המילה חשוב הייתה מודגשת. הקפיצה הגדולה הייתה שהגיעו תוכנות שיכולתה בעזרתם לגרום למילה להיות מודגשת גם במסך והם נקראו תוכנות WYSIWYG.
הסיבה שגלשתי למחוזות ההיסטוריה היא שלאט לאט הגעתי למסקנה שגברים הם WYSIWYG ונשים הן לא, וההבדל הזה נראה בברור בחתונות. הייתי בעשרות חתונות במהלך חיי ותמיד תמיד הכלה נראית טוב, הרבה יותר טוב מאיך שהיא נראית בחיי היום יום. לעומתה החתן נראה פלוס מינוס כמו שהוא בדרך כלל נראה ולפעמים אפילו פחות טוב והסיבה כמובן היא די ברורה. הכלה עוברת במשך שעות לפני החופה טיפול 30,000 שכולל כמו במוסך צבע, תיקוני פח והחלפת שמן, החתן במקרה הטוב מתקלח ולובש גרביים נקיות.
פעם יצא לי לפגוש זוג למחרת ערב חתונתם אחרי שטיפול ה30,000 כבר הפסיק להשפיע וכמעט ששאלתי את החתן למה הוא מסתובב עם מישהי אחרת.
אבל לחוסר ה WYSIWYG יש גם צדדים מפתיעים לטובה. במשך שנים לפני הגעת ה GPS אשתי תמיד הטילה עלי את משימות הניווט. "אני אישה קטנה וחלושה ואתה יודע לנווט קח אותנו לאיפה שצריך", הייתי שומע בכל תחילת טיול.
הכול השתנה שהגענו בפעם הראשונה לקניון ענק באחת מערי הבירה באירופה. זה היה בניין בן חמש קומות, בלי חלונות עם מיליון חנויות. בכניסה הציעו לנו מפה, לתדהמתי אשתי לקחה אותה, מבטה השתנה והיא החלה לדבר כמו GPS. "מחשבת מסלול לחנות נעליים, מרחק מהיעד 350 מטר, זמן הגעה משוער 5 דקות". אשתי החלה דוהרת במה שלי נראה כמו מבוך של מדרגות נעות, חנויות דומות ואלפי אנשים. כעבור 3 דקות גילתה אשתי שהדרך לחנות חסומה עקב עבודות שיפוץ. "מחשבת מסלול מחדש", שמעתי מכיוונה, "מרחק מהיעד 200 מטר, זמן הגעה משוער 2 דקות", ואכן כמו שחזתה זה מה שקרה.
במשך שעתיים הייתי פעור פה איך מובילה אותי אשתי ברחבי הקניון בעוד אני שרגיל לארבע רוחות השמיים, שמות של רחובות ונ.צ של 10 ספרות לא מבין איפה אני נמצא.
איך שיצאנו מהקניון אמרתי לאשתי שאני מאד התרשמתי מיכולותיה ואשמח אם היא תיקח אותנו בחזרה למלון. "אני אישה קטנה וחלושה ואתה יודע לנווט קח אותנו לאיפה שצריך", הייתה התשובה הלא WYSIWYGית שלה.

פוסט זה פורסם בקטגוריה גברים, נשים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על האמת הערומה

  1. Daniel הגיב:

    טו-אוב!

    אהבתי

  2. Eitan Klein הגיב:

    שנה טובה, שתמשיך לנווט היטב לכל מקום שתבחרו

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s