הומור שחור

2002 הייתה שנה נוראית. המשפט "פיצוץ עז נשמע בנתניה" היה פתיח לטרגדיה נוראית נוספת של
משפחות אבלות ופצועים לכל החיים. באותה תקופה הדרך המרכזית שלי להתמודדות עם המצב הייתה
התוכנית הקומית "של מי השורה הזאת בכלל?" האמריקאית. התוכנית שודרה בסביבות שמונה ושלושים כך לאחר שלושים דקות של גיהינום בחדשות של שמונה הייתי מעביר לערוץ שבו שודרה התוכנית ולא מפסיק לצחוק.
אין שום ספק שהומור הוא דרך מעולה להתמודד עם קושי ולא סתם אחוז הקומיקאים היהודיים בכל רחבי העולם עולה על שיעורם באוכלוסייה ונתון זה נכון גם לשאר המיעוטים. יש מעט מאד גברים נוצרים לבנים ועשירים שעושים סטנד אפ כי רוב האנשים לא יתחברו לשורה "אתם מכירים את הקטע שנגמר הקוויאר במחלקה ראשונה?".
למרות שכל מדריכי הטיולים ממליצים לקנות כרטיסים מראש ומזהירים שזה אתר מאד פופולרי הפתיע אותי התור לביתה של אנה פרנק באמסטרדם. אני חושב שהפנים התמימות והסיפור הכמעט הוליוודי מרככים את השואה ללא יהודים ומאפשרים להם להתחבר למה שקרה.
וכך בעודנו עומדים אני והאישה בתור בין תיירים רבים מארצות שונות ואט אט מתקרבים  לכיוון דלת הכניסה התחלנו להתמודד עם המעמד עם הומור שבמוחנו מהדהד המשפט האלמותי מהחמישה הקאמרית ?Haven't the Jewish People Suffered enough
דבר ראשון חשבנו שזה די לא פייר שיהודים צריכים לעמוד בתור כדי לראות אתר שקשור בשואה ושהפתרון הוא שלכל אתר כזה צריכה להיות כניסת VJP – Very Jewish Person.
במהלך הסיור בבית הודגש שוב ושוב איך היו צריכים האנשים במחבוא לשמור על שקט על מנת שלא יעוררו חשד וזה כלל שימוש בשירותים רק בלילה. אני והאישה הסכמנו בשתיקה מההכרות שיש לנו עם ילדינו שאותנו היו מגלים גג תוך יומיים.
כמו כל מוזיאון שמכבד את עצמו גם ביציאה המוזיאון של אנה פרנק הייתה חנות מזכרות וספרים ודי טבעי שכל הספרים היו "יומנה של אנה פרנק" במגוון שפות, אך המזכרות הדהימו אותנו. אמנם לא היה שם "סבון של פעם" אבל היה שם פוסטר של אנה כאילו הייתה כוכבת ערוץ הילדים ומחברת ריקה שדומה ליומן שלה. שקלנו לקנות לילדים אך לא ידענו איך הם יפרשו את משפט "קחו ילדים הנה יומן כמו של אנה פרנק תתחילו לכתוב ותהיו בשקט".
אחרי שיצאנו מהמוזיאון המאוד מומלץ וראינו איך התור בחוץ התארך כמעט כפול ארבע, שמחנו שבאנו מוקדם אבל הרגשנו טיפה לא טוב עם עצמנו על יתר בדיחות הדעת והחלטנו להפסיק עם זה.
הצלחנו די יפה במשימה עד שעלינו על רכבת מאמסטרדם לברלין.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה דת, חברה / משפחה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על הומור שחור

  1. ארז הגיב:

    מעולה. אני מחכה לסטאנדאפ…

    אהבתי

  2. דניאל הגיב:

    אחרי ההפגנה הגדולה חזרתי הביתה ברכבת. הרציפים היו מפוצצים, אבל לא דאגתי, כי אנחנו היהודים יודעים מה לעשות עם רכבות. גם כשהן עמוסות.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s