חוזה לך ברח

פעם בשנה וחצי אני נגרר בעל כורחי למרכז השירות של ספקית התקשורת הסלולרית של אשתי כדי להחליף את המכשיר המיושן שלה בגאדג'ט (הנקרא בעברית חפיץ) שלכולם יש חוץ ממנה.
אחד השלבים בקבלת האושר האלקטרוני הוא חתימה על חוזה ארוך ומייגע שמכיל מאות סעיפים ותתי סעיפים. תוך כדי שאני חותם בכל פעם שנציגת השירות החביבה אומרת לי "וגם פה", ניסיתי להבין כיצד נהפכה עסקה שאומרת בעקרון "קח מכשיר, דבר  X דקות ושלם Y  שקלים" לספר חוקים שמכיל משפטים כמו "בהסכם זה תהיה למילים ולביטויים שלהלן המשמעות הרשומה בצידם, אלא אם כן משתמע מלשון הכתוב או מהקשרו מובן אחר." או "כל אחד מאירועים שמתוארים בסעיפים 4.1, 4.2, 8 ייחשבו כבהפרת תנאי מהותי של ההסכם בידי הלקוח, וזאת מבלי לגרוע ממחוייבותה של סלקום ליתן הודעה מוקדמת ללקוח, באותם מקרים לגביהם נקבע כך בהסכם זה."
חשבתי רבות על הנושא ומוחי לא נתן לי מנוח עד שבאתי לאסוף את נדב מהצהרון המדהים שלו, שבנותיי הגדולות היו במחזור הראשון שלו כאשר הוקם לפני כארבע שנים. בהתחלה החוזה של הצהרון הודפס במדפסת ביתית על חצי דף לבן והיה כתוב בו "הילדים יגיעו בהסעה מאורגנת, יאכלו ארוחת צהריים, יעשו שיעורי בית, ישתתפו בהפעלות מגוונות וההורים יאספו את הילדים בחמש אחר הצהריים. מחיר הצהרון יהיה כך וכך שקלים." פשוט קצר וקולע.
כעבור שנה עקב הבעיה מספר אחת של מדינת ישראל שהיא כמובן ההורים של הילדים האחרים במסגרות החינוכיות של הילדים שלי נוספו לחוזה כמה סעיפים נוספים כמו למשל:  "הורה שיאחר לקחת את ילדו מהצהרון יאלץ לשלם כך וכך שקלים נוספים על כל איחור" ו"האחריות להכנת שיעורי הבית מוטלת על הילד בלבד".
חלפה לה עוד שנה והפעם החוזה היה כבר באורך של שלושה עמודים ונראה כי הודפס במדפסת משרדית. בכל דף היה מקום לחתימת שני ההורים וחלק מהסעיפים החדשים עסקו בשביתות של מערכת החינוך, בעובדה שהילדים יאכלו מה שיתנו להם וכמה עולה לבטל את השתתפות הילד באמצע השנה.
על החוברת שקיבלנו לפני שנה התנוסס בגאון שמו של משרד עריכת דין מקומי והחוזה החל במילים "הואיל ורצו ההורים – להלן צד א', לשכור את שירותיו של הצהרון – להלן צד ב', על מנת לטפל בילד – להלן צד ג' מצהירים בזאת ההורים כי…."
בשביל לחתום על החוזה של השנה הנוכחית נאלצנו לשכור אני ואשתי רואה חשבון ועורך דין משלנו.