תוכן הוא מלך ועבד בו זמנית

יש לי שלושה אתרים שאני מתחזק. האתר "החיים על פי ניר" שבו אתם סביר להניח נמצאים כרגע, “The Stand-up Comedy Center” אתר המוקדש לסטנד אפ אמריקאי ואתר הומור כללי שבו אני מקבץ קטעי הומור מכל הסוגים וכל המינים.
בחודשים האחרונים אני חוקר איך אפשר לקדם את האתרים שלי במנועי החיפוש המובילים וגיליתי שאחד מהפרמטרים הכי חשובים הוא כמות ואיכות התוכן שיש באתר.
הבעיה היא שבשביל ליצר הרבה תוכן איכותי צריך לעבוד מאד קשה. לוקח לי שבועיים, המון ניסיונות כושלים וטונה של תסכולים רק בשביל לכתוב טור אחד ל "חיים על פי ניר". אז איך אני אוכל למלא שלושה אתרים?
לפתרון הגעתי לפני חודש בזמן שישבתי וסיכמתי לעצמי מה עבר עלי בשנת 2010. במהלך 2010 עבדתי בהרצליה וכדי לנצח את הפקקים ולהגיע בארבעים וחמש דקות בלבד לעבודה הייתי יוצא מהבית מוקדם מאד בבוקר בכל פעם שיכולתי. ע"מ להפיג את השעמום בנסיעה המונוטונית ניסיתי המון דרכים שאחת מהן הייתה להקשיב ברדיו לתוכנית הבוקר של דליק ווליניץ "יוצאים לאור". בחלק ניכר מהתוכנית הקריא דליק כתבות שפורסמו בעיתוני הבוקר והביע את עמדתו על האירוע שסוקר בכתבה.
לפעמים כשלא יכולתי לצאת מוקדם כי היה תורי לקחת את הילדים לבית הספר ו/או לגן הייתי פותח את הטלוויזיה ע"מ לראות מה חדש בעולמנו וגם שם ישבו מגישי החדשות והקריאו כתבות מעיתוני הבוקר והביעו דעה על מה שסוקר בכתבה.
זה גרם לי להבין איך הכול עובד. ישנו כתב שבדרך כלל מרוויח שכר מינימום ולפעמים גם מסכן את חייו על מנת לדווח מה קורה בשטח. סוכנות ידיעות גדולה כמו למשל רויטרס קונה את הכתבה ומפיצה אותה ברחבי העולם. עיתונים קונים את הכתבה מרויטרס ומדפיסים אותם בגיליונות שלהם ובסוף השרשרת יושבים להם מגישי חדשות ומקריאים את הכתבה ומביעים את דעתם.
וכך 300 מילים על פרה עם שני זנבות שנולדה בכפר נידח באוזבקיסטן יכולה למלא למעלה מ 100 שעות שידור מצטברות בכל רחבי העולם.
גם אני החלטתי להצטרף לחגיגה התוכן הממוחזר שמישהו אחר יצר. אם תגלשו מפה לאתר ההומור שלי תגלו שיש שם כתבה על האתר האחר שלי "The Stand-up Comedy Center"  ששם תוכלו לראות קטעי סטנד אפ שהרבה אנשים אחרים עבדו אליהם מאד קשה.