חמורו של משיח

יש לי ידידה דתיה ממוצא אנגלו-סקסי שכל פעם שאני פוגש אותה אני משלם לה בסביבות ה-200 ₪. לא משנה איך המוח שלכם פועל זה לא נשמע טוב ולכן אני אסביר. נתחיל בכך שאני די מרוצה שאני חילוני. האוכל יותר טעים, אפשר לישון מאוחר ביום שבת ואין צורך להלל ולשבח חבר דמיוני שפעם בשנה קובע אם תחיה או תמות.
אך לנו החילונים יש גם מה ללמוד מאחינו ההולכים באמצע הכביש ביום שבת, במיוחד במה שקשור לתרומה לקהילה. זה לא שהחילונים לא תורמים אבל זה לא מובנה בחיי היום יום שלנו.
אז כמו שאתם כבר יכולים לנחש כל פעם שאני פוגש את אותה ידידה היא מנסה לגייס אותי לעזרת מטרה נעלה אחרת. "תקשיב ניר, יש עמותה מדהימה שעוזרת לילדים חרשים והם צריכים תוכנת אופיס 2010 דחוף. האם אתה יכול לעזור ובכך להיות אחד מל"ו צדיקים?"
לא משנה כמה אני מנסה להתחמק מיד נכנסת לפעולה האנגלוסקסיות של אותה ידידה, אותה תכונה שהפכה את הלובי היהודי בארצות הברית לכוח כל כך מרכזי. אבל בעודי מוציא מארנקי את 200 השקלים אני תמיד נזכר ביחסים בין דתיים לחילונים.
יש כמה סיבות שאנחנו החילוניים חושבים שהדתיים כל הזמן מנסים לתחמן אותנו החילונים ובשבילי הסיבה מספר אחת היא השירות הצבאי שלי.
בתקופתי, וקשה להאמין שעוד מעט זה יהיה לפני שני עשורים, כמעט ולא היו חיילים שלא לדבר על מפקדים דתיים ביחידה שלי, אז הקיבוצניקים והמושבניקים שלטו בכיפת (הצריח). היום כידוע המצב הוא שונה לגמרי וביחידות הקרביות אחוז החיילים הדתיים עולה לאין ערוך על שיעורם באוכלוסייה.
בכל פלוגה היו אז בדרך כלל כארבעה חיילים דתיים שתמיד נראה שהגיעו לפלוגה בטעות. כל בוקר בזמן מסדר הבוקר כשהגיע הזמן לטפל בגזרות הפלוגתיות (שירותים, מקלחות, משטח הטנקים, הרחבה) היו נעלמים החיילים הדתיים לשחרית וחוזרים בדיוק בזמן לסיום המסדר.
במסדרים מיוחדים של המג"ד היה מגיע אלי מנהיג החיילים הדתיים שמשום מה תמיד קראו לו אריה והיה מודיע לי שהיום זה ראש חודש וגם מקריאים פרשה מאד מיוחדת ולכן התפילה תהיה הרבה יותר ארוכה.
פעם אחת קפצתי לביקור פתע אצל אריה וחבריו וגיליתי שהפרשה המיוחדת שאריה דיבר אליה הייתה פרשת "וישן". באותו סוף שבוע חווה על בשרו אריה את פרשת "ויישאר שבת וישמור בסיסית".
אם נחזור קדימה בזמן להיום בדרך כלל כעבור כמה שבועות אני מקבל מאותה ידידה את הקבלה לצורכי החזרי המס, ותמיד כתוב על הקבלה לא את שם העמותה אלא שם של אחד מבתי הבית כנסת בזכרון יעקב. לשאלתי איך יתכן הדבר היא מסבירה לי שעקב שיקולים כלכליים והיבטי מס הכסף מתועל לעמותה דרך אותו בית הכנסת.
יום אחד אני אלך לבקר את אותו בית כנסת ונראה לי שעל ארון הספרים יהיה כתוב: "ארון זה הזה שנורר ע"י הצדיקה [שמה של ידידתי] מידי האתאיסט הרשע ניר כץ יימח שמו ושם זכרו על כך שהשאיר את אריה לשמור בשבת בבסיס."