דור המדבר

רק עכשיו כשעברה יותר משנה מאז אותו אירוע מכונן בחיי, אני יכול באמת להבין את משמעותו, גיל 40. נתחיל בעובדות היבשות. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כיום כשאני כבר בן 41 נשארו לי עוד 39.3 שנים לחיות, כשההסתברות למות השנה היא 0.132% ומתוך 100 בנים יהודיים שנולדו יחד איתי הצליחו להגיע על הלום 97.854.
כשבוחנים את המסגרות החברתיות שאני נמצא בהם מגלים שברובן אני כמעט המבוגר ביותר. אם זה בעבודה, במילואים או אפילו בין הורי ילדי הגן של בני הקטן. אך לפני 15 שנה אני הייתי ילד הפלא שיש לו עתיד מבטיח ולפתע אני הקשיש שעוד מעט צריך ללכת לעשות שופינג למצבה.
בכל יום הולדת תמיד שואלים "נו, אז איך זה להיות בן X?", כשבהחלפת קידומת השאלה היא בעלת יותר משמעות סמלית. אז כמו שציינתי בהתחלה רק כיום אני מבין את המשמעות של להיות בן 40.
מצד אחד אתה מבין ומרגיש שהגוף שלך הוא פחות סלחני מהעבר. אך לפני 8 שנים הייתי יכול להירדם באמצע החורף על רצפת בטון בין המיטות של בנותיי הקטנות ולקום בבוקר רענן כמו בפרסומות לתחבושות היגייניות לנשים. היום אם אני אעשה שטות כזאת אאלץ לקחת יום חופש ולקבוע פגישה אצל כירופרקט מומחה.
אבל מצד שני גיליתי פתאום שיש לי משהו מדהים. הבנתי שיש לי אותו במשבר הכלכלי של לפני שנתיים שכל הבורסות התרסקו עקב משבר הסאב-פריים באמריקה, ניסיון. במהלך חיי ראיתי כמה פעמים את בורסות העולם ממריאות ומתרסקות במחזוריות כשבסופו של דבר הכול מתאזן. אז כשחלק מהשקעותיי הראו הפסדים של 20%, ושרבים מהאנשים שאני מכיר מכרו בפאניקה אני החזקתי את עצמי בכוח, נשמתי לאט ונרגעתי.
מצד שלישי, אם בעבר יכולתי להאשים את הדור הקודם בכל הבעיות של מדינת ישראל היום אני מבין שאחרי כל כך הרבה שנים בארץ הקודש יש לי חלק לא קטן באשמה ובאחריות לתקנם.
אבל מצד רביעי, יש לי רק עוד 26 שנים לפנסיה ומחקרים רבים על אושר שהתפרסמו בשנים האחרונות הראו שאנשים הכי מאושרים בעשור הראשון והאחרון של חייהם, שגיל 40 הוא הכי גרוע וגיל 73 הכי טוב.
אז שאלת השאלות היא מה צריך לעשות כדי לנצל את 39.3 השנים שנותרו לי לחיות. יש לי כמה תוכניות כשהכי חשוב זה לא להירדם על רצפת בטון בחורף.