בדיחות 41 עד 50

בדיחות 31 עד 40

#41 – החתול החכם שלי

ארבע גברים – מהנדס, רואה חשבון,כימאי ועובד מדינה – התפארו כמה חכם החתול שלהם. 
כדי להשוויץ, קרא המהנדס לחתול שלו, “איקס בריבוע, תראה מה שאתה יודע לעשות". איקס בריבוע התמתח על השולחן, לקח גיליון ועפרון ופתאום שרטט עיגול, רבוע ומשולש מדויקים. כולם הסכימו שזה מאד חכם… 
רואה החשבון אמר מייד שהחתול שלו יכול לעשות דברים מסובכים יותר. הוא קרא לו ואמר, “גיליון חישוב, תעשה מה שאתה יודע". גיליון חישוב יצא למטבח, חזר עם תריסר עוגיות וחילק אותן ל-4 קבוצות שוות של 3 עוגיות כל אחת. כולם אמרו שזה מוצלח… 
הכימאי, אמר גם הוא שהחתול שלו יודע לעשות דברים יותר מורכבים. הוא קרא לו ואמר, “כפית מידה, תראה מה אתה יודע לעשות". כפית מידה, קם הלך למקרר, הוציא קרטון חלב וכוס ומזג חלב לכוס מבלי לשפוך אף טיפה. לכולם היה ברור שזה ממש מוצלח… 
עכשיו פנו כל השלושה לעובד המדינה ואמרו, “מה יכול לעשות החתול שלך?” עובד המדינה קרא לחתול שלו ואמר, “הפסקת עשר, תעשה מה שצריך". הפסקת עשר קפץ על רגליו, אכל את העוגיות, שתה את החלב, חרבן על גיליון הנייר המצוייר, דפק את שלושת החתולים האחרים, טען שפצע את גבו תוך כדי כך, מילא דו”ח תלונה על תנאים לא בטיחותיים בעבודה, הגיש תביעה לפיצויים בגין פגיעה בעבודה והלך הביתה למשך היום בטענה של חופשת מחלה.

#42 – הרופא שמחיה מתים

סטודנט צעיר לרפואה מסיים את לימודיו באוניברסיטת תל אביב וחוזר לכפר הקטן בנגב לבקר את משפחתו‮, ‬לפני שיתחיל את הסטאז‮' ‬ויעזוב שוב לטובת בית החולים בעיר הגדולה‮. ‬כשהוא מגיע‮, ‬הוא רואה שכל הכפר על הרגליים‮, ‬והתושבים נמצאים באבל כבד‮.
‬הוא מברר מה קרה‮, ‬ואחד התושבים מספר לו שפטימה‮, ‬הבת של סולימן‮, ‬זה עתה נפטרה‮. ‬הרופא הצעיר ניגש לביתו של סולימן ובמבט אחד הוא רואה שהבחורה לא מתה‮, ‬אלא נמצאת במצב קטטוני‮. ‬הוא שואל בעדינות אם יש לה חבר או בעל‮, ‬וכשאומרים לו שכן‮, ‬הוא מציע שייקחו אותה הביתה והחבר יעשה איתה אהבה‮. ‬כפי שציפה הרופא הצעיר‮, ‬בזכות ההתרגשות הרבה הבחורה הצעירה יוצאת מהמצב הקטטוני‮, ‬בכפר הייתה שמחה כזו גדולה שהם לא ראו כבר שנים והצעיר עוזב את הכפר כגיבור גדול‮. ‬
לאחר חודשיים בעיר הגדולה נתקף הרופא הצעיר געגועים וחוזר הביתה לביקור קצר‮. ‬הוא רק נכנס ומקבלים את פניו התושבים בפנים נפולות‮. ‬ניגש אליו זקן הגברים ואומר לו‮ "‬אל תשאל יא דוקטור‮, ‬סולימן מת לפני שבוע‮, ‬כל הכפר כבר עבר עליו פעמיים ועוד לא הצלחנו להחיות אותו‮!"

#43 – נקודת מבט

אופנוען רוכב בכביש החוף במהירות של ‮051 ‬קמ"ש‮, ‬פתאום הוא מבחין מולו בציפור קטנה‮. ‬אחוז פאניקה‮, ‬הוא מנסה בכל כוחו לבלום כדי שלא לפגוע בה‮. ‬הוא מביט בציפור הקטנה‮, ‬הציפור הקטנה מביטה בו ו‮… ‬בום‮! ‬האופנוען רואה את הציפור הקטנה מתגלגלת שוב ושוב על האספלט‮, ‬עד שהיא נעצרת ללא תזוזה‮.
‬האופנוען חוזר על עקבותיו ומוצא את הציפור הקטנה שוכבת ללא הכרה‮. ‬רחמיו נכמרים‮, ‬הוא מרים אותה ולוקח אותה מהר אל הוטרינר‮. ‬הוטרינר מסיים לטפל בה ואומר לאופנוען‮, "‬תן לה קצת זמן להתאושש‮, ‬שים לה מים ואוכל ובוא נקווה לטוב‮". ‬האופנוען קונה לציפור כלוב יפה ומניח אותה בתוכו עם מעט מים ופירורי לחם‮, ‬בתקווה שהיא תתאושש‮.
‬אחרי יומיים הציפור הקטנה אכן מתעוררת ומוצאת את עצמה כלואה בתוך כלוב‮. ‬היא מביטה בסורגי הכלוב ואומרת לעצמה‮: ‬‮"‬אני לא מאמינה שקיבלתי כלא‮! ‬כנראה הרגתי אותו‮…"‬.‬

#44 – חוש אמהי

אנטוניו אומר בהתרגשות לאימא שלו שהתאהב באישה יפה וסוף סוף עומד להתחתן.
"רק בשביל הקטע, מאמא, אני אביא אלייך 3 נשים ואת תצטרכי לנחש מי מהן עומדת להיות אשתי". האם מסכימה. למחרת, אנטוניו מביא הביתה שלוש נשים יפהפיות, מושיב אותן על הספה ולאחר שיחה קצרה שואל את האם: "אוקיי, מאמא, נחשי עם מי אני עומד להתחתן".
האם עונה מיידית, "זו מצד ימין".
"נהדר, מאמא, את צודקת. איך ידעת?"
האם משיבה, "אני לא סובלת אותה"‬

#45 – גאווה אימהית

השנה היא 2024 ובארה"ב נבחרה בפעם הראשונה אישה יהודייה, לינדה כץ, לכהן כנשיאה.
לאחר הבחירות היא מטלפנת לאימא שלה, "נו, אימא, אני מצפה שתבואי לטקס ההכתרה". "אני לא חושבת", עונה האם, "זה 10 שעות נהיגה והאבא שלך כבר לא צעיר והגב שלי שוב הורג אותי". "אל תדאגי" משיבה לינדה, "אני שולחת לך לימוזינה הביתה ולאחר מכן אייר פורס 1 יטיס אתכם".
"אני לא יודעת", ממשיכה האם, "אין לי שום דבר ללבוש". הנשיאה לעתיד משיבה, "אני אישית אדאג שהמעצבים הטובים בעיר יתפרו שמלת ערב במיוחד בשבילך".
"חמודה" מתלוננת האם, "ומה עם האוכל? אני כבר לא יכולה לאכול את האוכל העשיר הזה שכולם אוהבים". "אל תדאגי, אימא, חברת קייטרינג מאד מפורסמת תכין אוכל כשר קל לעיכול. אני מאד רוצה שתגיעי".
כך שלאם אין יותר טענות והיא מגיעה לטקס ויושבת בשורה הראשונה. לאחר זמן קצר היא רוכנת לסנטור בכיר היושב לידה ואומרת, "אתה רואה את האישה על הבמה ששמה את היד על ספר התורה ועוד רגע היא מוכתרת לנשיאת ארה"ב?"
הסנטור לוחש בחזרה, "כן, אני רואה".
האם אומרת בגאווה, "האח שלה רופא".

#46 – למה לשתוק?

משה ואשתו סימה נהגו לבקר כל שנה במופע המטוסים הקלים שנערך באזור מגוריהם. בכל שנה היה משה אומר לאשתו: "סימה, אני רוצה לטוס באחד המטוסים הללו". ובכל שנה הייתה עונה אשתו: "משה, זה עולה 1000 ₪ ואתה יודע ש 1000 ₪ זה 1000 ₪".
גם השנה הגיע מופע המטוסים הקלים, ושוב נסעו משה ואשתו לבקר במופע. הפעם פנה משה לאשתו ואמר: "סימה, אני כבר בן 71 שנים. אם אני לא אטוס במטוס השנה, יש לי הרגשה שאף פעם לא אוכל לקבל הזדמנות נוספת".
"משה", השיבה אשתו, "זה עולה 1000 ₪ ואתה יודע ש 1000 ₪ זה 1000 ₪". במקרה עובר לידם טייס של אחד המטוסים ושומע את השיחה שלהם. "חברים", אומר להם הטייס, "אני אעשה איתכם עסקה, אני אקח לטיסה את שניכם. אם אתה תישאר בשקט לכל אורך הנסיעה ולא תומר מילה אחת, אני לא אחייב אתכם, אבל אם אתה תגיד מילה אחת הטיסה תעלה לכם 1000 ₪".
משה וסימה מסכימים ועולים על המטוס הקטן. הטייס עושה כל מיני פיתולים וסיבובים, נוסק וצולל, אך שום מילה לא נשמעה. הוא עושה את כל הטריקים שלו שוב, אבל עדיין שום מילה לא נשמעת. אחרי שהם נוחתים פונה הטייס למשה ואומר: "ריבונו של עולם, עשיתי כל מה שיכולתי כדי לגרום לך לצעוק, אבל אתה נשארת בשקט".
"ובכן", משיב משה, "רציתי לומר משהו שסימה עפה מהמטוס אבל אתה יודע ש 1000 ₪ זה 1000 ₪".

#47 – פתרון מקורי

גבר נוצרי אמריקאי חוטף התקף לב קטלני ומיד נלקח לחדר המתים המקומי.
אישתו של הגבר מגיעה לחדר המתים ומגלה שמי שאחראית לסידורי הקבורה של בעלה היא בלונדינית. "אני משתתפת בצערך", אומרת האחראית, "ברצוני לדעת איך את רוצה שיהיו סידורים הקבורה של בעלך?".
"אני רוצה טקס עם ארון פתוח", אומרת האישה, "ולמרות שהוא לבוש כרגע בחליפה כחולה מאד איכותית, אני מעדיפה שהוא יהיה לבוש בחליפה שחורה. הנה צ'ק פתוח, תשתמשי בו על מנת לקנות את החליפה השחורה הכי איכותית שאפשר".
למחרת מגיעה האישה לטקס ואכן רואה את בעלה לבוש בחליפה שחורה מדהימה. היא ניגשת לאחראית ואומרת "כל הכבוד, עשית עבודה נהדרת, אני מאד אסירת תודה. כמה עלתה החליפה?".
לתדהמתה, האחראית הבלונדינית נותנת לה בחזרה את הצ'ק הפתוח. "אין חיוב", אומרת האחראית.
"לא, באמת, אני חייבת להחזיר לך את העלות של החליפה השחורה המעולה!", מתעקשת האישה.
"האמת", משיבה הבלונדינית, "זה לא עלה לנו גרוש. את רואה, גבר אחר בגודל של בעלך נפטר והובא אתמול זמן קצר לאחר שעזבת, הוא היה לבוש בחליפה שחורה מאוד אטרקטיבית. שאלתי את אשתו אם זה יפריע לה שהוא יקבר לבוש בחליפה כחולה מחויטת יפהפייה במקום. היא אמרה שזה לא משנה לה בכלל כל עוד הוא נראה טוב. אז רק החלפתי את הראשים שלהם".

#48 – חשיבה מהירה

חיים, תלמיד כיתה א', שואל את המורה שלו האם הוא יכול ללכת לשירותים. המורה אומרת שכן ואחרי שחיים מסיים לחרבן הוא מגלה שאין נייר טואלט בשירותים. בלית ברירה הוא משתמש ביד שמאל שלו.
כשחיים חוזר לכיתה, המורה שואלת אותו: "מה יש לך ביד שמאל?". חיים מתבייש לספר את האמת ואומר: "שדון קטן, ואם אני אפתח את היד שלי שהוא מאד יבהל".
המורה מתעצבנת ושולחת אותו למשרד המנהל שגם הוא שואל אותו מה יש לו ביד שמאל. חיים מספר למנהל את אותו הסיפור: "יש לי ביד שדון קטן ואם אני אפתח את היד שלי הוא מאד יבהל".
המנהל שולח את חיים הביתה ואותו הסיפור חוזר עם אימא שלו ששולחת אותו לחדרו. בערב מגיע אבא שלו, נכנס לחדרו ושואל: "חיים, מה יש לך ביד שמאל?".
"יש לי ביד שדון קטן ואם אני אפתח את היד שלי שהוא מאד יבהל", משיב חיים.
האבא מתעצבן וצועק: "פתח את היד שלך עכשיו!".
חיים פותח את ידו ואומר: "תראה אבא, כל כך הבהלת אותו שהוא חירבן לי ביד וברח!".

#49 – מה קורה בשירותים?

נזירה אחת נוסעת במכוניתה ולפתע היא חייבת להשתין. היא מסתכלת סביב והמקום היחיד שפתוח הוא פאב. בלית ברירה הנזירה נכנסת לתוכו. המקום מלא עד אפס מקום, מוזיקה חזקה מתנגנת לה ומדי פעם האורות נכבים. מיד אחרי שהאורות נדלקים כל החוגגים מוחאים כפיים בהתלהבות. ברגע שהחוגגים רואים את הנזירה נהיה שקט בפאב.
היא נגשת לברמן ושואלת אותו האם היא יכולה להשתמש בשירותים.
"כמובן", עונה הברמן, "אבל אני צריך להזהיר אותך שיש שם פסל של גבר ערום ה'לובש' רק עלה תאנה".
"אני פשוט אסתכל לכיוון השני", משיבה הנזירה ונכנסת לשירותים בחלק האחורי של הפאב. אחרי כמה דקות, כשנזירה יוצאת החוצה שוב נהיה שקט בפאב ומיד כל האנשים מוחאים כפיים בהתלהבות.
הנזירה פונה לברמן ושואלת, "אדוני, אני לא מבינה. האם הם מריעים לי רק בגלל שהלכתי לשירותים?"
"ובכן, משיב הברמן, "עכשיו הם יודעים שאת אחת מאיתנו. אולי את רוצה לשתות משהו?".
"לא, תודה", עונה הנזירה, "אבל אני עדיין לא מבינה".
"תראי", צוחק הברמן, "בכל פעם שמישהו מרים את עלה התאנה של הפסל, האורות בפאב כבים. עכשיו, מה דעתך על איזה משקה?".

#50 – סיכון מחושב

יום אחד מחליט זוג נוצרים לנסוע לירושלים לחופשה. כמה ימים אחרי שהם מגיעים, הגבר נפטר.
האדם שעובד בבית הלוויות המקומי אומר לאישה שהיא יכולה לשלם 150 דולר לקבור אותו בירושלים או לשלם 4000 דולר ולשלוח את הגופה לביתם שבאמריקה. האישה חושבת על זה כמה דקות ומודיעה שהיא מעדיפה לשלם 4000 דולר ולקבור את בעלה באמריקה.
"למה?", שואל האיש, "למה את מעדיפה להוציא 4000 דולר ולא 150 דולר?".
"לפני 2014 שנים נפטר כאן איש, נקבר וכעבור שלושה ימים קם לתחייה", משיבה האישה, "אני לא יכולה לקחת את הסיכון הזה".

בדיחות 51 עד 60

 

 

מודעות פרסומת