בדיחות 21 עד 30
#31 – הנפילה
לכומר זקן נמאס מכמות האנשים בקהילה שלו שהודו בפניו בניאוף. יום ראשון אחד, אחרי שנשא את הדרשה השבועית שלו, הוא פונה לקהל ואומר: "אם אני שומע עוד פעם אחת מישהו או מישהי שמתוודים שהם בגדו בבני הזוג שלהם אני עוזב!" ובכן, כולם אהבו אותו, אז הם מחליטים להמציא מילת קוד שתחליף את המילה ניאוף. המילה שנבחרה ברוב גדול הייתה "נפילה".
התרגיל עבד והכומר נשאר בקהילה עד שכעבור שנה הוא נפטר בשיבה טובה. כמה ימים אחרי שהכומר החדש הגיע, ביקר אותו ראש העיר. "ראש העיר אתה צריך לעשות משהו בקשר למדרכות בעיר", אומר הכומר, "כשאנשים מגיעים לתא הווידוי שלי, הם כל הזמן אומרים לי שהם נפלו".
ראש העיר מתחיל לצחוק, ומבין שאף אחד לא סיפר לכומר החדש על מילת הקוד. אבל, לפני שהוא מתחיל להסביר, הכומר הכועס מניף אצבע מאשימה וצועק, "אני לא יודע למה אתה צוחק עליהם. אשתך נפלה כבר שלוש פעמים השבוע!"
#32 – פנס בעין
שני גברים עומדים בתור, כשאחד מהם שם לב שלשניהם יש ‘פנס’ בעין. “איזה דבר משונה”, אומר הראשון, “לשנינו פנס בעין, איך חטפת את הפנס שלך?”
“פליטת פה”, עונה השני, “אמרתי למלצרית עם חזה שופע שתביא לי 2 ציצים במקום 2 מיצים!!!” כשהם מסיימים לצחוק, הוא שואל את הגבר השני, “ואיך אתה קיבלת את הפנס שלך?”
“גם פליטת פה”, מספר הראשון, “רציתי להגיד לאשתי שתביא לי את התיק כדי ללכת לעבודה – ויצא לי: ‘נבלה, את הורסת לי את החיים’…”
#33 – תאונה קשה
בעל שולח לאשתו מסרון: "מותק, נפגעתי ממכונית מחוץ למשרד. ליטל הביאה אותי לבית החולים. הם כבר בדקו וצילמו אותי ברנטגן. המכה בראש חזקה מאד אבל למזלי נראה שלא נגרמה פגיעה רצינית. אבל יש לי שלוש צלעות שבורות, שבר מורכב ברגל השמאלית, ויתכן שהם צריכים לקטוע את כף רגל ימין. נשיקות". האשה במסרון חוזר: "מי זו ליטל?".
#34 – זהירות, פנסים שבורים!
אחד לוקח את המאהבת שלו למוטל של אוהבים שמושכר לפי שעות. בחניה, הוא נדהם לגלות את הרכב של אבא שלו. מתעצבן הבחור, "המנוול הזה בוגד באימא?!, אני אראה לו מה זה!" לפני שהוא מסתלק הוא שובר את כל פנסי הרכב של אביו ונמלט מהמקום.
בערב, התקשר לאביו לשמוע את התגובה שלו. "מה נשמע אבא", הוא שואל. "לא טוב", כועס האב, "תגיד לאשתך שזו הפעם האחרונה שאני משאיל לה את הרכב לשיעורי התורה שלה. היא דפקה לי את כל הפנסים!".
#35 – כדור הפלא
היה פעם תלמיד שעשה הרבה בעיות בכיתה, הפריע בשיעורים, השמיע כל מיני קולות, רב עם החברים, בקיצור – המצב הפך לבלתי נסבל. המורה שלו היה אובד עצות, ואחרי שניסה בטובות וברעות ולא עזר כלום, הוא הזמין את ההורים לשיחה. ההורים הגיעו נבוכים והמורה שטח בפניהם את כל מעלליו של הילד ואת כל מה שהוא ניסה לעשות איתו, ושאל אותם מה הם מציעים.
אמר לו האב: "מה אתה רוצה שאעשה? גם אני דיברתי אתו וביקשתי ממנו והענשתי אותו, ולא עזר כלום". ענה המורה: "אולי תקחו אותו לאבחון?" האם התערבה: "אני לא מאמינה בזה, זה לא יעזור כלום, וזה לא מעשי". המורה הגיב בזהירות: "אם אין ברירה – אולי כדאי לתת לו ריטלין?" אמר האבא: "אבל מאיפה אשיג ריטלין?" השיב המורה: "אין בעיה, אני אשיג לכם ריטלין, וכל בוקר הילד ייקח כדור והכל יהיה בסדר". אמרה האמא בדאגה: "אני בבוקר יוצאת לעבודה מוקדם ובעלי כבר עומד בפקקים. יש בלגן בבית בבוקר, מי ידאג כל יום שהוא ייקח את הכדור?" המורה ניסה להרגיעה: "אני יכול לעזור לכם גם בזה, אני עצמי אדאג כל בוקר לתת לו את הכדור". אמר האבא בתקיפות: "זה לא בא בחשבון, כל התלמידים ידעו שהוא לוקח כדור, יהיה מזה פרסום ובזה אני לא מעוניין!" חשב המורה ואמר: "יש לי רעיון. כל יום בהפסקה אחרי השיעור, אבקש ממנו ללכת לחדר המורים ולהכין לי כוס קפה. בתא שלי יהיה ריטלין והוא ייקח כל יום כדור, אף אחד לא ידע מזה והכל יהיה בסדר".
ההורים היססו מעט, אך לבסוף התרצו והסכימו, אבל הציבו תנאי אחד: זה חייב לבוא מהמורה והם 'לא בעסק'. וכך היה: המורה הניח קופסא עם ריטלין בתא שלו בחדר המורים, הסביר לילד בשקט את התוכנית, וכל יום בהפסקה הוא ביקש מהילד לגשת לחדר המורים ולהכין לו כוס קפה. הילד היה חוזר עם הקפה והכל עבר בשלום בלי שאף אחד הבחין במתרחש. ואכן המצב בכיתה נרגע, הילד כבר כמעט לא נזרק מהכיתה, לא היה עצבני, לא רב עם חבריו והפך לתלמיד למופת. ובכלל, מאז הסידור החדש, האווירה בכיתה נהייתה יותר רגועה ונעימה.
אחרי כמה שבועות האמא שואלת את הילד: "נו, מה נשמע בכיתה?" הילד עונה: "מצוין!" היא ממשיכה: "המורה מרוצה ממך?" והילד עונה: "כן, הכל עכשיו מצוין!" אז היא אומרת בפליאה: "תסביר לי, מה קרה פתאום שהכל נהיה כל כך טוב?" עונה הילד: "פשוט מאוד, כל בוקר בהפסקה המורה שולח אותי להכין לו כוס קפה. אני נכנס לחדר המורים, מכין לו קפה, לוקח כדור מהתא שלו ושם לו בקפה. אני מביא לו והוא שותה את זה, ואחר כך הכל בכיתה מאה אחוז!".
#36 – הקשבה מלאה
צב מגמגם, ועוד כמה חברים שלו, רוצים לכבוש את פסגת הר האברסט. הם מתחילים בטיפוס לאט לאט, ובדרך מדברים ושרים.
הצב המגמגם: "ש..ש..ש..ששששש…., ששכח…..ששכח, ש..ששששכ"
חבריו, שלא היה להם סבלנות לחכות שיסיים את המשפט, השתיקו אותו, ואמרו לו שהוא מפריע להם לשיר.
אחרי כמה דקות, שוב ניסה הצב לדבר: "ש……,ש……,ששששש……, ש.ש….,שששש.ש…."
שוב אמרו לו החברים שהם לא מעוניינים לשמוע מה שיש לו להגיד.
ושוב ניסה הצב להגיד: "ששששכ…שכככככחחחח……..,ש…,ששש…,..ששש…"
החברים ממש התעצבנו, ולא היו מוכנים להקשיב. כשהגיעו לראש ההר והתישבו לנוח, אמרו לצב: "עכשיו, שיש לנו זמן, תגיד מה שרצית להגיד".
אמר הצב: "ש..ש..ש….., שככחנננו א..את האאאאוכל למטטטטה"
החליטו לחזור למטה. בדרך למטה, הצב התחיל שוב לנסות להגיד משהו: "אי..אי…,אאאי..איי…." הם השתיקו אותו, ושוב הוא ניסה להגיד להם: "אי..אי…,..אי….,אי….,..אי" ושוב לא היו מוכנים להקשיב.
כשהגיעו לבסוף כמעט למטה, היו עייפים, והתיישבו לנוח, ואמרו לצב: "עכשיו יש לנו סבלנות להקשיב לך".
הצב: "אי..אי…..,אי……, אפפפשר לללצחוק איתכםםםם????"
#37 – משחק דתי
מוסלמי, נוצרי ויהודי יושבים במרתף הימורים חשוך ומשחקים קלפים. לפתע נשמע רעש חזק, הדלת נפרצת ושוטרים פושטים על מרתף ההימורים. השלושה מיהרו להחביא את הקלפים, וכשהשוטרים הגיעו אליהם הם מצאו אותם יושבים ושותים יחד קפה. "שיחקתם קלפים?" שואל הקצין הבכיר, "לא, לא מה פתאום!" עונים השלושה.
"הישבע באללה" פונה הקצין למוסלמי, והמוסלמי עונה "נשבע באללה הגדול והנורא שלא שיחקתי קלפים!". "הישבע בישו!" מורה הקצין לנוצרי, והנוצרי עונה "אני נשבע באב, בבן וברוח הקודש, לא שיחקתי קלפים!". "הישבע באלוהים!" אומר הקצין ליהודי. היהודי עונה: "בחייאת אדוני השוטר, אם שניהם לא שיחקו, עם מי אני אשחק?"
#38 – ניחוש אבהי
ערב אחד יושב לו גבר בביתו, צופה בטלוויזיה ואוכל בוטנים. הוא זורק את הבוטנים באוויר ותופס אותם בפה שלו. לפתע, בזמן שהוא זורק עוד בוטן לאוויר, אשתו נכנסת לסלון ושואלת אותו שאלה. הוא מסתובב לענות לה והבוטן נופל לתוך האוזן שלו. הוא מנסה להוציא את הבוטן אבל הוא לא רק נכשל אלא גם הבוטן נכנס יותר עמוק. הוא קורא לאשתו לסיוע ואחר שעה של ניסיונות כושלים הם מחליטים לנסוע לבית החולים.
באותו הרגע שהם מוכנים לצאת אל מחוץ לבית, בתם חוזרת הביתה עם הבחור שיצאה איתו בפעם הראשונה. הם מספרים להם על הבעיה והבחור אומר שהוא יכול להוציא את הבוטן בלי שום בעיה. הבחור אומר לאבא לשבת, אז ממשיך ודוחף את שתי אצבעות ימין שלו לתוך האף של האבא ואומר לו לנשוף עם פה סגור.
האב עושה זאת הבוטן עף בכל הכוח החוצה מהאוזן. האם ובת קופצות וצועקות משמחה והבחור מצטנע וטוען שזה שום דבר. ברגע שבחור עוזב את הבית, האימא פנתה לאבא ואומרת: "זה כל כך נפלא! איזה בחור מוכשר! מה אתה חושב שהוא הולך להיות כשהוא יתבגר?"
"מהריח של האצבעות שלו", משיב האבא, "החתן שלנו".
#39 – הומלס מבית טוב
קבצן אחד ישב ברחוב ופנה לאיש לבוש בהידור רב שעבר לידו: "אדוני, אתה יכול לתרום לי 05 ש"ח בבקשה?". האיש העשיר שאל את הקבצן: "למה שאני אתן לך, כדי שתלך לבזבז את הכסף בשתייה?". עונה הקבצן "לא אדוני, מעולם לא שתיתי".
העשיר שואל, "אני יודע, אתה הולך לבזבז את הכסף בקלפים, נכון?". "חס וחלילה", אומר הקבצן "אני לא מהמר אף פעם".
"אולי אתה מתכוון ללכת לשחק גולף עם הכסף?" הקשה העשיר. "באמת?" עונה לו הקבצן, "אני נראה כמו אחד שיודע לשחק גולף אדוני?". העשיר ממשיך, "טוב, אני יודע, אתה רוצה ללכת למועדון חשפנות, נכון?". "ממש לא אדוני! לא הייתי עושה דבר שכזה". עונה הקבצן בטון נעלב.
אומר לו העשיר, "אתה יודע מה, שכנעת אותי. קח 05 ש"ח ויותר מזה, אני גם מזמין אותך לאכול אצלי בבית ארוחה דשנה כיד המלך". הקבצן נענה להזמנה ועולה למרצדס של האיש העשיר. בדרך הקבצן שואל אותו: "תגיד אדוני, אישתך לא תכעס כשתראה איש כמוני מלוכלך ומוזנח יושב לסעוד אתכם בביתכם המפואר?".
"סביר להניח שכן" ענה האיש, "היא אפילו מאוד תתעצבן, אבל זה יהיה כדאי. אני רוצה לראות לה מה קורה לאדם שלא שותה, לא מהמר, לא משחק…"
#40 – שעות פתיחה
בשלוש לפנות בוקר צלצל הטלפון בביתו של בעל הפאב. קול של שיכור נשמע מהצד השני של הקו: "מתי אתה פותח את הפאב?". "בעשר בבוקר" השיב בכעס בעל הפאב וטרק את הטלפון…
כעבור שעה שוב מצלצל הטלפון, הפעם שואל קולו של השיכור: "אולי ניתן להקדים את פתיחת הפאב?". "הפאב נפתח בעשר בבוקר" שאג בעל הפאב, "אבל אל תדאג, אני כבר אכיר את קולך, אתה לא תכנס לפאב שלי, בזה אתה יכול להיות בטוח!".
"איזה להיכנס?" השיב לו השיכור, "אני רוצה לצאת!"
החיים על פי ניר 